יום שלישי, ינואר 27, 2015

הגיברת מתיירת - נוסעת לנפאל וחוזרת

שלום לכם רבותיי, גבירותי ויקיריי, האם התגעגעתם אלי? האם חששתם כי בולען תל אביבי נפער ובלע את יורז טרולי? הרגעו, היעדרותי הממושכת נבעה מנסיעתי לנפאל אשר בינות הודו וסין לעשרים ימים של מזרח הארד-קור. טוב, תשעה-עשר. יום העשרים היה יום של טיסות וטלטלות, או בקיצור 'היום שחוזרים הביתה מחו"ל'.

אז למה נסענו? כי בשלוש שנים האחרונות לא טסנו לשומקום, לא טיילנו ולא יצאנו לחופשה זוגית כלל. היינו עמוסים ועסוקים וכדי לסכם את התקופה הקשה הזו, הגיע יולי האחרון והנחית עליו כאפה, איפה שהכי כואב. אז החלטנו שדי, נוסעים וזהו. אנחנו לא כירורגים בכוננות. אפשר ללחוץ על כפתור הפאוז לעשרים ימים. הכל יכול לחכות. 


כיוון שהטיסה האחרונה שלנו התעופפה לכיוון אירופה, החלטנו שהפעם חייבים לבקר שוב במזרח. חשבנו על תאילנד, קמבודיה או לאוס או שלושתן ביחד אבל לא היה לנו מספיק זמן ולא היה לנו כח לנסיעות ארוכות בין ארצות. רצינו לנוח. ואז עלה רעיון נפאל - מדינה שלא בדיוק נמצאת בראש רשימת המקומות המובחרים עבור צ'ילקס (ומתוך כך לא נתקלנו בהרבה ישראלים), אבל כרגיל, 'ביי דה בוק' לא תופס פה בבית ותוך כמה ימים כורטסנו למהדרין.


אז איך נפאל מסתדר עם צ'ילקס? תתפלאו. קונספט הטרקינג בוטל עוד לפני שהועלה לדיון והוחלף בזה החביב עלינו - היתקעות במקום אחד שממנו קופצים לתיורים באיזור ובחזרה לשכונה. מה עושים בין לבין? כלום. יושבים בשקט, מנקים צ'אקרות, חושבים, מדברים, מסתובבבים, מבינים איפה אנחנו נמצאים, מתיידדים עם האזרחים ומחזקים את הביחד-נס.



להמשך קריאה...
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...