זהירות - סומק!

נפל לידיי רוז' חדש מבית m.a.c מקולקציית Riveting (בתרגום לעברית: 'ממסמר' או 'מרתק') שזכה לשם הנחשק Full Fuchsia. לאחר ניסוי הכלים הראשון הבנתי למה זכתה הקולקציה לשמה המפתה - התוצאה בהחלט מרתקת, אבל לא כמו שחשבתן. הפיגמנט בסומק הנ"ל כה מרוכז שאם נוהגים בו כאחד הרוז'ים ומרפרפים עליו את מברשת הסומק ואז משמישים אותה על תפוחי הלחיים, אפשר בהחלט לגשת לאודישנים לקרקס מדראנו וכנראה גם להתקבל: הלחיים שלי נעלמו לפתע תחת שכבת פוקסייה עזה ועקשנית ורק טיוחים עזים בעזרת ספוגית המייק אפ השיבו אותן למצב נורמלי.

אבל שלא תבינו לא נכון - הסומק מצוין. יש לו גוון נפלא שנשאר הרבה זמן והוא איכותי כשאר המוצרים של מאק, אבל הייתי מוסיפה להוראות ההפעלה שלו שתי המלצות:

1. למרוח בזהירות! ולא להשתמש במברשת הסומק. מספיק לגעת בו בקצה האצבע, למקם נקודה אחת של צבע על כל לחי, להטמיע אותו בעזרת האצבעות ואז לפנש עם מברשת הסומק, אחרת תקבלו לוק של טרגדיית קאבוקי על הלחיים שלכן.

2. הגוון הזה מומלץ בעיקר לבהירות ולאלה שמסרבות להשתזף. הוא מאוד בובתי ועלול להיראות מעט מגוחך על עור כהה יותר.

אתמול בערב נחתה אצלי חברה טובה שהגיעה לקבל עזרה עם עיצוב האתר שלה. היא היתה בדיוק אחרי סשן טיגון ראשון בים וחזרה משם צרובה למשעי. כשפתחתי לה את הדלת וראיתי את הלחיים הבוערות שלה, הייתי בטוחה שגם לה היתה תאונת פוקסייה וכל כך שמחתי שעומדת מולי מאפרת מקצועית שגם לא הצליחה להשתלט על הרוז' העצבני. טעיתי. היא פשוט נשרפה עמוקות.

אז הפנימו את המידע, קשטו את הלחיים בתבונה ושימו קרם הגנה.

שיהיה סופ"ש דבש,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

נערה עובדת

נתכנסנו בסטודיו של סיגל דקל כדי לטעום מיני מתוקים ולהתרשם מן הקולקצייה הטריה. הקונצפט: בגדים שאפשר ללבוש למשרד ולהיראות כמו הבעלים, או כמו שהוגדר בקומוניקט: "5 ימי עבודה, 9 שעות כל יום, 45 שעות בשבוע. המון בגדים ללבוש" הרעיון, כמעט זהה לסביבת הביטוי שג'אמפ בחרו לכבוד הקאמבק שלהם, אבל אני אגיע להשוואה ביניהם מאוחר יותר.

כשהגעתי לסטודיו של דקל, לא הבנתי איך כל העובדות שלה כאלה כוסיות אבל אז יצאנו לסיור מודרך בין חדרי הסטודיו והתברר לי שהעובדות הכוסיות הן בעצם דוגמניות שהתחזו לעובדות המקום וכך גם דיגמנו את הקולקצייה באלגנטיות קרירה וגם נשארו נאמנות למצע ודווקא שיחקו אותה בגילום התפקיד. אני בדרך כלל לא נוטה להתעלף מדוגמניות בתצוגות אבל הן נראו פשוט מהמם, מאופרות מדהים בצבעי מ.א.ק, מחומשות בפריזורות הורסות מאת אבי מלכה ועטויות בסטיילינג מדויק ומעלף שרקחה מזל חסון:

לדגמן אפשר גם בישיבה.

תופרת אני ו(לא) תופרת.

sexy sweatshop

קולבית בינות קולבים.

דקל מסבירה

הקטלוג, גם הוא סובב סביב קונספט הדיי ג'וב, אבל שלא כמו בג'אמפ שהלכו על בטוח ולא זזו מטר מהמובן מאליו, אצל דקל הושקעה מחשבה בדימויים, ארט נאה ואסתטיקה משובחת:

מימין: דקל בארט מושקע, משמאל: ג'אמפ משקיעים במינימום. ולא, זה אפילו לא 'מינימליסטי'.

מימין: דקל משקיעה באסתטיקה, משמאל: ג'אמפ מסתפקים בציוד משרדי

מימין: דקל נותנת בדימויים, משמאל: ג'אמפ נותנים ב obvious

טווח מחירים:

טווח המחירים:

מכנסיים: 250-650 ₪ 

חצאיות: 395-960 ₪

שמלות: 585-730 ₪

חולצות/טוניקות: 210-630 ₪

ז'קטים ועליוניות:  330-750 ₪

סריגים: 310-450 ₪

שמלות ערב: 820-2,200 ₪

שמלות כלה (וואלה? לא ידעתי): 1,900-2,600 ₪

אם עוד לא הצטרפתן לדף הפייסבוק של דקל, תנו קפיצה הוא מאוד חי ועל פי הנתונים היבשים, הוא גם מאוד מוצלח.

ולסיום, גרדרובתי לבוקר זה:

פפיון: בגיר

שרשרת: ממכירת חצר של יד שניה

משקפייש: (חיקוי של) רייבאן מבנגקוק

ז'קט (שאני חורשת עליו בימים האחרונים): יפן

טופ: דלתא או פיקס, לא זוכרת

חצאית: קסטרו

עקבוני דורותי: גזית

אין לי באמת חזה גדול, אני סתם מותחת אותו בתמונה.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

שוס לכפות רגלייך.

מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ'. מכפכף וגרב יוצא.. כפכפגרב? קבלו נא בתשואות רגליים את השוס לקיץ 2010 :

The Tube Flops!

הן צבעוניות, הן מקוריות (עד שגל החיקויים ישטוף את אלנבי) והן בעיקר עושות חשק לקנות לק בצבע שלהן.

אפשר מתוח, אפשר מכווצ'ץ'.

הבחירה שלי: אופטימית (ומכווצ'צ'ת).

נושאי בשורת ה'טיוב פלופס' הם SANUK, מותג כפכפים אמריקאי לנשים וגברים עם אוריינטציה 'גולששית' ועם שם תאילנדי שמשמעותו בפילוסופית "רדיפה אחר האושר" ובעממית "סבבי בבי". בסאנוק המחוייכים דוגלים בהעברת הסבבה הלאה לאחרים ורצוי בליווי כפכפים מגניבים. הקיץ, הכפכפים התחפשו למוקסינים:

אבל בסאנוק מתעקשים שהם עדיין סנדלים:

,

עוד טעימה מנפלאות הקריאייטיב של סאנוק:

וסנדלים מתוקים:

את אוצרות 'סאנוק' אפשר למצוא בחנות המולטי ברנד 'בלו בירד' בסנטר וברחבי הארץ. סניפים נוספים אפשר למצוא באתר שלהם.

ה'טיוב פלופס' נמכרים במחיר חדירה של 129.90 ש"ח.

תתחדשו?

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

נו לוגו. אדידס מצניעים לוגו ומשפריצים נעורים.

בבוקרו של היום באתי בשערי מסעדת 'קונטיינר' בנמל יפו המשתפץ בכדי לשטוף עיני בקולקציית האביב-קיץ של אדידס שאני אישית מאוד אוהבת, בעיקר כי הם חברת הספורט גיר הכי לא 'ספורטיבית', או יותר נכון הכי אופנה אוריינטד שיש בז'אנר שלהם. אני מסתובבת כבר מעל לשנה עם תיק עור של אדידס שתמיד מושך תשומת לב ומקפיץ את שאלת ה'מאיפה?' - וזה האישור הנצחי שאת אכן נושאת עליך משהו שווה.

דוגמיות הקולקצייה פוזרו באקראיות מכוונת במרחב הלא משופץ בכוונה של המסעדה כדי לייצר קונספט גראנג'י ובלתי מלוטש, אך במקום גראנג' יצא קצת גאראז' כיוון שחלל התצוגה היה קצת גדול מדי בכדי לייצר קומפוזיציה נאה וסביבה תצוגתית הומוגנית. בכל מקרה, שאפו על המאמץ. גם את זה לא רואים הרבה.

הקונספט שניצניו מתחילים לשטוף את השוק הוא No Branding כלומר, די עם הלוגואים המרוחים, מספיק לעשות מאנשים שלטי פרסומת מהלכים ויאללה להצטנע ולרפרש את העניינים. לקולקצייה הוענק השם ORIGINALS A.039 (שמו של הקוד הפנימי של אדידס לגוון הכחול המסורתי) והיא שואבת את השראתה מהמלחמה הניצחת בין הגיקים לJocks (שהופכים בסוף לסוכני ביטוח שמנים) ועושה את זה בחגיגה של גוונים עזים, גזרות שלוכיות וגיק שיק עם טוויסט ספורטיבי. צריך לראות כדי להאמין.

אז הנה, תראו:

גיק או שיק? זה תלוי.

כמה מאאגניב.

אני ראיתי אותן קודם. את שתיהן.

אפרוחי להקת המחול בת-שבע שהדגימו פוזות נעריות

השלייקעס חוזרים. זה מאגניב לכאורה, אבל אני עדיין מגבשת דיעה.

מימן: Thy Shall Be Mine, משמאל - טופ היסטרי למדי.

מתוך תיקיית ה- MOOD של אדידס:

גזרה של Jocks עם חניכיים של גיק. נכנסו חזק בקונספט.

עוגיה לפני שנפרדים:

סרטון הפקת אופנה של מגזין VOLT המוקדש לקולקצייה המדיפה ניחוחות נעורים.

ולסיום סיומת, תרומתי הגרדרובית שפונקה במחמאות:

משקפייש: (חיקוי של) רייבאן מבנגקוק

ז'קט: מיפן

שחורה קטנה: ממכירת יד שניה ביתית אצל שיקסע

גרביונים: רנואר

עקבונים: טוגו

חגורת אמצע: ממש לא זוכרת.

תיק: מכירת יד שניה אצל קלבה

פריזורה: נדרשים שורשים וגיזום, אני יודעת.

צ'או, בלות.

להמשך קריאה...

מתוק לי. ביקור בחנות של Rhus Ovata

שמחתי מאוד לנחות שוב בחנות של 'רוס אובטה', המותג המוצלח של האחיות המתוקות עינב והדס צוקר. אני עוקבת אחריהן כבר כמה שנים ולאורך כל הקולקציות שראיתי, מעולם לא התאכזבתי או חשתי שביב צורך לחבר ביקורת משולחת. כשזה טוב, זה פשוט טוב. האחיות צוקר ההוביטיות לא יכולות בלי להפתיע ולרגש, אין 'סתם' בגד ב'רוס אובטה', אין פריט שהונח לנפשו ללא דיטייל מייחד או סיפור מעניין או שיטה חדשה לעיבוד וצביעת בדים ואני נחלשת אוטומטית מול עבודת אמנות טובה כשאני ניצבת מול אחת.

קולקציית הקיץ יפהפייה אבל אני אחטא לה אם אציג תמונות שלה ולא אשלח אתכן לראות בעיניים ולמשש. זה פשוט לא אותו דבר. כמו כל מעצב או מותג שמכבד את עצמו, גם הקולקצייה של הצוקריות חיה לצד הטרנדים אבל לא מתנפלת עליהם בתאווה אלא מציגה פרשנות אישית ואמנותית בלעדית המשולבת בסקרנות בלתי נגמרת לטכניקות בד מקוריות, דיטיילים מעניינים וגזרות מחמיאות ומתחשבות.

אין דבר כזה 'בלי דיטיילים מעניינים'

שימו לב לבד המוטרף

אני מניחה ששוב, חבר הפשניסטות העולליות לא ימצאו את שביקשה נפשן אצל 'רוס אובטה' כיוון שהבגדים בוגרים משהו, וממוענים לנשים שאינן נסחפות אחרי כל יציאה של איזו פיקסי או ניקול אלא מחפשות להתלבש מקורי, מחמיא ואיכותי. לכן קצת נרתעתי מהבחירה בגאיה טראוב כפרזנטורית. פחות בגלל הטעם האישי שלי שלא ממש מתחבר אליה ואל עשייתה ויותר בגלל שהיא צעירה מדי לטעמי בכדי להיות המוזה המצולמת של רוס אובטה. את הקטלוג בכיכובה של טראוב צילמה עמית ברלוביץ' בדרך כלל לא צלמת אופנה וכדרכן של הצוקריות בשאיפה למקוריות וחידוש, הקטלוג שהוא בעצם פוסטר מרוצף תמונות, צולם בפילם רגיל, כולל החלקים השרופים.

לצערי, אני רחוקה מלהתעלף.

ועוד קצת רשמים מהחנות המקסימה שתמיד תענוג לבקר בה:

קיר מופלא של פריטי וינטאג' מקוריים מרחבי העולם (למכירה)

ההוביטיות הקטנות (והמוכשרות): הדס ועינב צוקר

החנות המקסימה נמצאת בדיזינגוף 155 וזה האתר של המותג.

רוס אובטה, אגב, פירושו אם אני לא טועה בענק, הוא שמו של קנה סוכר המגיע מאחת ממדינות דרום אמריקה וזאת כי 'צוקר' משמעו בעברית - סוכר.

שיהיה שבוע מתוק,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...

קום איל פו(ת)

הוזמנתי לפרזנטצייה הסופר מצומצמת של 'קום איל פו' בכדי לשטוף את עיני בקולקציית הקיץ אשר הוצגה בחנות המותג במתחם 'כולה' בנמל. מתחם שכולו נשיות צפון תל אביבית מהוגנת. היה לבן ומתורבת.

הנושא בו אוחזת הקולקצייה הוא מיתוג אישי, מושג המרחף מעל בית האופנה הזה מיום היווסדו שכן קום איל פו מיתגו את עצמם לאורך השנים כקוטור כנעני המחזיק באינספור אג'נדות חברתיות באקסטרים ועשו ככל יכולתן בכדי לקדם ולמנף את המושג המעומעם 'העצמה נשית': נשים חוצות גבולות, נשים תורמות, אתיקה בעבודה, צדק חברתי ושאר מחמדים סוציאליים, רק שבסופו של דבר, מדובר בבגדים, שעולים לא מעט.

אני מודה, עד לפרזנטציה, הצמדתי ק' סופית בכל פעם שאמרתי את שם המותג, וזאת בשל האובר פלצנות שהתלווה בעיני לאג'נדות הפרו נשיות הגדולות מן החיים, אבל אחריה הבנתי שהבנות בקום איל פו פשוט עושות מה שבא להן ומבחינה מיתוגית הן עושות את הכל נכון, גם אם עוכרות ישראל כמוני חושבות שזה מופלץ. ולמען האמת, זה כנראה עובד להן. אני גם לא קהל היעד שלהן. אני צעירה מדי, או לא מספיק רצינית ובטח לא מספיק אמידה כדי לרכוש פריט של קום איל פו, אבל יש הרבה שכן יכולות.

האפיל של קום איל פו היה ונותר בעיני כמלבושים של מרצה מילפית באוניברסיטה. תמיד יש בהם משהו 'אקדמי' כזה שלא מתערבב עם טרנדים אבל שואב מהם השראה ומקבל משהו יחודי משל עצמו. הקולקציה עצמה מוצלחת מכל הבחינות. הבדים נהדרים, הגזרות מחמיאות, התיפורים איכותיים והסטייל קפדני ומציג פרשנות אישית ונינוחה לטרנדים העולמיים. אני מרשה לעצמי לאהוב מרחוק, אך לא לחשוק.

נגיעה קלה ולא מוגזמת בטרנדים

גופיה ענוגה

גיברת שרה שהתנדבה לדגמן

טופ ומכנסיים ללא דופי. קלטו את הנעליים של המעצבת היפנית Chie Mihara

למעלה: קבלת שבת בחלל. למטה: נעליים של מיהארה

אי אפשר להתעלם ממיתוג טוב. מימין: מעטפה שיש בתוכה כפתורים ספייר, משמאל: מפית שהונחה לצד הפשטידוניות

הקטלוג צולם על ידי הצלמת הרנסאנסית מיכל חלבין ומוצג גם כתערוכה במקום שפתוחה לקהל הרחב עד ה-14 ביוני. למרות שציפיתי מחלבין ליותר דרמה, יש משהו בצילומים שקשה להתעלם ממנו. אולי כי שמי שלובשים את הדגמים בקטלוג הם דוגמנים זכרים, ביניהם הקולבון האנדרוגינוסי סתיו סטרשקו (ל'אלינור שחר').

בעיני זו דוגמה טובה למותג עם בטחון עצמי גבוה ואני אישית מעריכה את האומץ.

ליחצו להגדלה.

אז שיהיה שבוע נשי,

וצ'או, בלות.

להמשך קריאה...