יום שישי, ינואר 27, 2012

פוסט מלבושים - חג החניכה

יומיים לאחר שנחתתי על אדמת נתב"ג, חשקה נפשי לחנוך את הטרנץ' החדש אשר רכשתי בגרמניה. טיילנו נועם ואני במדרחוב של העיירה באד-קרויצנאך וחצינו אותו הלוך ושוב מקצה לקצה, סתם בגלל הזכרונות. כבר היינו עייפי שופינג ומאכלים עתירי בשר וישנו מעט בלילה לפני. בהלוך, צדה עיני חצאית מקסימית בחלון הראווה של חנות המותג האירופי ORSAY אך בשל עייפותי המשכתי ללכת. בחזור מצאנו מקום שמוכר אספרסו אמיתי של זיגפרדו (הקפה בגרמניה דלוח אימים) והצלחנו להתעורר קצת.
חזרנו לכיוון המלון, עדיין על המדרחוב, כשלפתע נועם אמר - "כמעט ולא קנית לעצמך כלום" (לא פלא שאני איתו כבר שבע וחצי שנים) אני השבתי "דווקא קניתי המון דברים שהם בייסיק ושלא היו לי ואני ממש מבסוטה". לפתע שמתי לב שהדיאלוג המכונן הזה התקיים בדיוק בפתח החנות של ORSAY. "אבל יודע מה?" אנסתי את ההזדמנות, "בוא ניכנס שניה, יש חצאית שאני רוצה לבדוק". 
בפנים גיליתי שהחצאית היא בכלל שמלה ושהיא מתאימה לי כרוטב שמנת לשניצעל אך כששינעתי אותה לתא המדידה קטפתי בדרך גם מעיל טרנץ' שפשוט לא הצלחתי להתעלם ממנו. מיותר לציין ששני המציאונים הללו חזרו איתי לתל אביב. 
את השמלה עדיין לא לבשתי אך את הטרנץ' כבר חנכתי. הנה:


מסכן, הוא עדיין קצת מקומטט מהטיסה

בתמונות הוא יצא פוקסייה. במציאות הוא יותר בורדו-יין.
סריג: H&M סניף מיינץ
ג'ינס: קסטרו
תיק: Tchibo
נעליים: B UNOQUE


ייפי

לחיי גרדרובות נוספות שבדרך וסופ"ש נעים וחמים.
צ'או, בלות.



להמשך קריאה...

יום רביעי, ינואר 25, 2012

שפרכן זי פוסט - או הגיברת טסה וחוזרת

אם תהיתן מדוע לא בילבלתי בשכל מזה זמן ממושך, הסיבה היא שביום א' בשבוע שעבר אמרתי "ביוש!" לארץ כנען ועליתי אל על לכיוון נמל התעופה בפרנקפורט, כדי לפצוח עם נועם בטיול עיירות בדרום גרמניה.חזרתי בראשון בערב ואני עדיין מתאוששת. בחרנו לטוס לגרמניה מסיבה מאוד ברורה - געגועים לאיזור הריינלאנד פאלץ (Rheinland Pfalz כן, אפשר לצחקק, זה שם די מצחיק). ולמה געגועים? כי פעם, למשפחה של נועם היה בית בכפר באיזור הריין, מרחק שעה נסיעה מפרנקפורט, שהיינו קופצים אליו כל אימת שהרגשנו צורך לברוח, לנוח ולהיות לבד עם עצמנו. לפני כשנתיים הבית נמכר ולא היתה לנו סיבה מוצקה להגיע יותר לגרמניה. אבל התגעגענו לאוכל, לנופים, לאוויר הצח ולעצמאות הזו של לשכור אוטו ולעוף לאן שבא לנו באיזור שאנחנו מכירים טוב. 


יום 1+2: מיינץ
בגלל שאין יותר בית בכפר ללון בו ובגלל שהפעם אמא של נועם הצטרפה אלינו לטיסה (אך לא לטיול עצמו), לנו את שני הלילות הראשונים (ואת האחרון לפני הטיסה) בבית של דווינה, מכרת משפחה ותיקה וחברת ילדות של נועם שהיא פרופסורית לרווחה ומתגוררת בדירה חמודה ואיקאית להפליא עם 'אשתה' ייטה בעיר המקסימה מיינץ (MAINZ). בין כל אוצרותיה של מיינץ עמוסת ההיסטוריה, טמון גם מרכז הקניות המלהיב AM BRAND שכשמו כן הוא וניתן למצוא בו סניפים מזמינים של HM, מנגו ואספרי למשל והכלבואים שאפשר להיכנס אליהם בבוקר ולצאת כשכבר חשוך - מולר, קאופוף ו- C&A שמאוד השתפרו לאחרונה מבחינת טרנדים. החל מהיום הראשון שמתי לב שבגדים עדכניים אפשר למצוא בעיקר ברשתות ובחנויות המותגים כיוון שבבוטיקים הסחורה זקנה וחמורת סבר וכך היה בכל המקומות שביקרתי בהם.


בניין אופייני למיינץ. ולכל עיר אחרת שהיינו בה לאורך השבוע. כל כך יפה שם, שפשוט אין איך לתפוס את זה.

חיוך השמור רק למרכזי קניות שווים. את המעיל ההורס הזה קניתי ביום השני בגרמניה כפי שתכננתי. הוא של המותג ההולנדי המגניב mexx וקניתי אותו ברשת שנקראת: peek & cloppenburg. הג'ינס של קסטרו.

המארחות המפנקות: ייטה ואשתה דווינה


גיברת הניה, אמא של נועם, ופילי אחותה של דווינה
מאזינה לצלצולי פעמונים של נוצרים. אנד לאבינג אברי מינט.

יום 3: היידלברג
תכננו לצאת לדרך יום מוקדם יותר אבל החברה הישראלית שדרכה שכרנו את הרכב פישלה (הו, איזו הפתעה) ונאלצנו ללון לילה נוסף במיינץ. אל תרחמו עלינו. היעד הבא היתה העיר היידלברג שהיא עיר אוניברסיטאית עם המון צעירים ווייב סטודנטיאלי, היא מכילה את רחוב הקניות הארוך ביותר בגרמניה (שבו גם שכן המלון שלנו כך שאני ושני סניפי H&M גרנו ללילה אחד בשכנות. היה חלום). היידלברג היא גם העיר התאומה של רחובות, עיר הולדתי  וכשהייתי בחופש בין יא' ל-יב' קבוצת תיאטרון הנוער שבה השתתפתי אירחה קבוצה מקבילה מהיידלברג ומזרח גרמניה, ולכן חשתי סוג של סגירת מעגל, אותה חגגתי בשופינג הגון במחירים של פוסט כריסמס שהיו מגוחכים להפליא. לשמחתנו השמש זרחה למשך שלושה ימים, ולקור מתרגלים. הסוד הוא להצטייד במעיל טוב, כובע שאין לו פתחי איוורור או סריגה לא צפופה וגרביים הגונות. 

בחו"ל הכל מתגמד.


home.


עפה על היידלברג
הסוודר מרשת שנקראת: PIMKIE
החולצה והשורטס מ-H&M
הגרביונים טרמיים וחסיני קור.


כשמטיילים בזוג זה מה שקורה - תמונה אחת ויחידה של שנינו ביחד אשר צולמה ע"י יפני חביב


הלכתי לקנות. 'תראות.

יום 4+5: באדן-באדן
באדן באדן היא פאריז קטנה בזעיר אנפין וקצת הזכירה לי את העיר לוקסמבורג שהיתה גם סוג של מיני פאריז. העיירה שלווה, יפהפיה ויוקרתית ובגלל שהחלו יומיים גשומים החלטנו להישאר קצת ולא לצאת לנהיגה בגשם. היה לנו מלון חמוד, אוכל מפנק, אווירה של צ'יל וגם את קומת הסלוט משינז בקזינו המקומי, דרך מעולה להעביר את הזמן בערב גרמני גשום. אם אלת המזל בדיוק יושבת על הכתף, אפשר לצאת מהקזינו עם חדוות מנצחים וכמה עשרות (או מאות) יורואים נוספים כבונוס.

הבובה הזו ישבה לבדה בסמטה שבה יש חנות יד שניה




המגפיים של B UNIQUE התגלו כמצוינות לא רק ביופין אלא גם בנוחות וחסינות בפני קור וגשם.


הקזינו. לא בדיוק תרומה של מפעל הפיס




יום 6: באד קרויצנאך
תהינו לאן נמשיך מבאדן באדן כי כל הטיול הזה היה פריסטייל ולא מתוכנן בדקדקנות. חשבנו לקפוץ לשטרסבורג בצרפת (שעה נסיעה) אבל אז הבנו שאנחנו ממש מתגעגעים לעיירה באד קרויצנאך, שהיתה עיירת הבילויים והשופינג שלנו כשהיינו נוסעים לבית בכפר והחלטנו לנסוע לשם ללילה אחד לפני שחוזרים למיינץ וגם לאכול את השניצעל שאני כמהה אליו כבר ארבע שנים מאז הפעם האחרונה בגרמניה: 'ראם-שניצל' שמגישים במסעדה קטנה ומסורתית שנקראת 'קליינה קנייפה' ('המטבח הקטן'). כמעט בכיתי כשהגישו לי אותו שוב:

מתחת - שניצעל חזירי. מעל - רוטב שמנת עתיר קלוריות ותענוג.

כמה התגעגעעעעתי... את התיק קניתי ב-TCHIBO, רשת שמתמחה בכלל בקפה (אפשר למצוא את הקפה גרגרים שלהם בשופרסל) אבל בכל חנות יש אגף פריטי לבוש במחירים ממש נוחים.




ניסיתי, אבל קשה לתפוס בתמונה כמה יפה שם


יום 6+7: חזרה למיינץ
את היום האחרון במיינץ בילינו בשופינג אחרון ובהסתובבות במרכז ההומה שלה (וגם קצת בקזינו, פעם אחרונה נו..).  וכמובן לא יכלנו לעזוב את גרמניה מבלי לאכול לפחות פעם אחת את מנת ה'קארי וורסט' (נקניקיות בקארי), השילוב המושלם ביו מזרח, מערב וחזיר.


חזרנו לפנות ערב אל ביתן של המארחות שלנו, נתנו נשיקה למאמא וילד ומיד גילינו שאנחנו עומדים לשבת לארוחה ביתית (עוד קצת חזיר בשמנת, לא נורא, בארץ נאכל סלט) שהיתה טעימה להפליא


וזהו, נגמר.
מדגמנת בעסה על אספרסו בנמל התעופה של פרנקפורט.

אבל לא אשחרר אתכן לדרך בלי כמה תמונות בונוס:

מגש לסירים רותחים (או פונדו שוקולד)

השם מוצלח, המחיר - יקר.

אני ופרקאו שעל שמו נקרא המלון בהיידלברג. הוא היה ננס איטלקי שהתארח במלון ואהב לשתות ובכל פעם שהציעו לו ריפיל הוא ענה ב'פרקה נו?' (למה לא) רק שלגרמנים קשה להגות את זה, אז הם קראו לו 'פרקאו'..


אתי דודאי קידס

מותג עם מוצרים שמבחוץ הם הורסים ובפנים מצחינים

את המגפיים קניתי דווקא בארץ, בחנות האאוטלט של 'רוקט דוג' בסנטר, הם של מותג ישראלי בשם REPUBLIC והם היו קניה גאונית ועשו שירות נפלא של נוחות וחימום. בגרמניה כולן הולכות עם כאלה. 

שימו לב למחיר השערורייתי! איפה נרשמים למחאת הקפה נמס?

לשנה הבאה בהיידלברג המקסימה


חזרתי, בקרוב פוסטי לבוש דנדשים.

אאוף וידרזיין, גודביי
וצ'או, בלות.


להמשך קריאה...

יום שישי, ינואר 13, 2012

מה בקופסה?

לפני כשבועיים נקראתי לחזות בהשקת קופסת המגדנות הקוסמטית GLOSSY BOX אשר הגיעה מעבר לים בכדי לבסס את מקומה בארץ כנען, לאחר שנחלה הצלחה גם בבגרמניה, אנגליה, איטליה, דרום קוריאה, צרפת וספרד.
במה מדובר? במנוי קבוע של 59.5 ש"ח לחודש, אשר במסגרתו מקבלת המנויה (לסניף הדואר הקרוב לביתה), קופסת ורדרדה המכילה בין חמישה לשבעה ממתקי קוסמטיקה המושקים לראשונה בארץ, באריזת Travel. יש להירשם באתר החברה, למלא שאלון המרכיב את הפרופיל הקוסמטי האישי שלך, ולקבל מדי חודש מגוון מוצרים להתנסות אישית אשר מתאימים לפרופיל שיצרת.
זה מה שהכילה הקופסה שקיבלנו. החודש, כבר יש קופסה עם תכולה חדשה.

מנכ"ל החברה דן מנו, אשר מינכו"לו יוחצן עד זרא, אירח את ההשקה ואף לחץ יד לכל מי שהגיעה למאורע. בכנות? הייתי בטוחה שהוא יהיה שחצן תפסן (לא ראיתי 'הישרדות', סתם מרושם כללי) אך הוא היה חביב, אדיב והגיש את המצגת ביעילות וקלילות.


בקלילות

ההשקה לבלוגריות נערכה ב'בית הישג' ברוטשילד פינת שד"ל (איזה שם יעעבש לבניין כה הורס) ועלי לציין את עבודת הסטיילינג הקונספטואלית שעשו אנשי גלוסי בוקס באולם האירוח - התאורה היתה ורודה, סידורי הפרחים היו ניאו קלאסים והשולחנות היו עמוסים מיני מתוקים שגם ללא-חובבת-מתוק שכמוני היו טו דיי פור 

דליש.

אך האירוע המרכזי ללא ספק, היה לבישת הבכורה של הסרבל הענוג החדש שלי שהתעופף אלי ארוני היישר מ-ASOS לאחר שליקטתי אותו במחיר הפעוט של כעשרים דולרים.

מימין, גרסת אסוס, משמאל, נסיון פוטושופי נואש להיפטר מהורוד עז שהתמונה היתה צבועה בו. התמונה לא משקפת, אבל צבעי הסרבל במציאות זהים לחלוטין לאלה שבתמונה

היה מאוד ורוד, מאוד ורוד.

כאן הצבעים יצאו אמינים יותר. כמו בגרסת אסוס, לא הרגשתי צורך לאבזר אותו בכלל חוץ מעגילים חרישיים וגג צמיד צנוע.
הגרביונים אלמוניים, לא זוכרת מהיכן
האוקספורדיות של TO GO

ניאו קלאסיציזם 

כך לא משתעממים כאשר למצגת ממתינים. גאלה מוצאת דרך יצירתית להציג את הטבעת הדיוואית שלה

מאוד ורוד.

בחזרה ל-GLOSSY BOX - אני חושבת שזהו קונספט שיווקי אדיר, מה שנקרא בפירסומית/שיווקית vehicle יעיל וסקסי להחדרת מוצרים חדשים אל משתמשות יעודיות שעושה שמח לשני הצדדים - היצרנים, מקבלים תפוצה יעודית ורחבה של מוצרים חדשים, מאגר דאטה-בייס עצום של קהלי יעד פוטנציאלים והחשוב מכל מבחינתם - צרכניות חדשות למוצרים חדשים. המנויות מצידן, מקבלות מדי חודש קופסת הפתעות חיננית עם מיתוג מקסים, במחיר מאוד מאוד משתלם. לולא הייתי בלוגרית שמקבלת מוצרים להתנסות על בסיס קבוע, מן הסתם הייתי מצטרפת לקהל המנויות. שלא תבינו לא נכון, הרעב אינו שובע וממש בא לי! אבל יש גבול לחזרזירות. 





להמשך קריאה...

יום שבת, ינואר 07, 2012

Me & Honey B


בחמישי שעבר, לאחר אירוע השקת 'גלוסי בוקס' שגם עליו אספר בקרוב, קפצתי ליריד המעצבים השבועי בסנטר כדי לפגוש מקרוב את בגדי המותג Honey B  ואת המעצבת שלו ענבל מימרן החביבה והחייכנית, שהיא במקור בכלל אשת הייטק שלאחר עשור בתחום, קצה בכל הטכנולוגיה הזו והסבה את עיסוקיה לתחום עיצוב הבגדים שתמיד אהבה בסתר.


הקונספט המלווה את Honey B הוא ליצור טווח של מידות (36-50) שיתנו מענה מלבושי לכחושות והמלאות כאחד, ועיצובים שבעיקר יחמיאו ל(כמעט) כולן. כן, זה אפשרי.


הייתי מגדירה את העיצובים של מימרן כ'דרסי עם נגיעות קז'ואל', משהו באמצע, שאפשר לקחת גם לעבודה וגם לערב לא מחייב ומאוד אהבתי את מה שראיתי ולכן אצתי לתאי המדידה עם חצאית וחולצה שלקחתי כבנות ערובה:





יש גם באדום וסגול





יש גם בצהוב

בתום המדידה הוחזרה רק החולצה ואני התחדשתי בחצאית המקסימה הנ"ל!

עוד מבית היוצר של Honey B:















גם אמירה בוזגלו בעניין



טווח מחירים: 160-660 ש"ח


עוד עיצובים וקולקציות אפשר לפגוש בפייג' של המותג ובאתר הבית


שיהיה שבוע דבש
וצ'או, בלות.





להמשך קריאה...
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...